"לא נשכח את קווין ויאנה."

במהלך היום ה-12, למשפטו של הנאשם בניסיון הפיגוע בהאלה, העידו ארבעה ניצולים מן המתקפה האנטישמית והגזענית, שהתרחשה ב-9 באוקטובר 2019. בנוסף אליהם, העיד אביו של קווין ס' (.Kevin S) שבנו נורה למוות במהלך הפיגוע.

האב, קרסטן ל' (Karsten L) תיאר את מהלך חייו של בנו קווין ס': מאז לידתו נאבק קווין ס' במגבלות גופניות ונפשיות, אך עבד קשה כדי להיות עצמאי. התמחותו כצייר, אותה החל באוקטובר 2019 (ממש כמה ימים לפני הפיגוע) היוותה עבורו צעד גדול מאוד. קווין ס' לא הסתפק בשבוע עבודה של ​​חמישה ימים וקיווה ליותר זמן בעבודה, הוא היה נרגש מאוד מהעבודה עצמה ומן החברה בה עבד, אותה הכיר ממספר התמחויות. בנוסף היה חשוב לו במיוחד להיות מסוגל לממן בעצמו את תשוקתו לכדורגל ואת חברותו במועדון הכדורגל

 FC Halleschen. ב-HFC קווין מצא חברים שקיבלו אותו כמו שהוא ותמיד עמדו לצדו. קווין נהג לשלוח לאביו בגאווה תמונות ממשחקים, כשאביו לא יכול היה להגיע אליהם בעצמו. קרסטן ל', קווין ואמו היו קרובים מאוד, למרות פרידת ההורים שנים רבות קודם לכך. בדיוק לפני השעה 12:00 ביום הפיגוע, שלושתם היו בטלפון. זמן קצר לאחר מכן, קרסטן ל' לא הצליח להשיג את בנו שוב והחל לדאוג. הוריו ניסו להשיג אותו טלפונית במשך שעות. הם איתרו את הטלפון הסלולרי שלו ויצרו קשר עם חבריו כשלושים פעמים. "אבל כלום, כלום" תיאר ל' בקול חנוק מדמעות. זמן קצר אחר כך, פרסם האב דיווח על בנו כנעדר בפייסבוק ולאחר מכן, חבר שלח לו את סרטון הפיגוע. האב זיהה מיד את בנו שנורה מטווח קצר בסרטון. בכבדות נזכר ל' כיצד התקשר מיד לאמו של קווין והודיע ​​לה על מות בנם. כיום, שניהם תלויים בסיוע מקצועי נרחב.

העדה קארן א' (.Karen E) בת ה-60, בילתה את ה-9 באוקטובר בבית הכנסת של הקהילה היהודית בהאלה. יחד עם חבריה רצתה לתמוך בקהילה הקטנה ולכן החליטה לבקר בעיר לראשונה לכבוד יום כיפור. כשהיא מביטה לאחור על אותו היום כיום, למרות האירועים הנוראים, יש לה זיכרון חיובי מהאווירה בזמן התפילה והאנשים שפגשה.כששמעה את קולות הפיצוץ הראשונים, היא ידעה מיד שמשהו לא בסדר. היא השתייכה לדור של יהודים אמריקאים שגדלו בקרב יהודים גרמנים ופולנים, שברחו לארצות הברית כדי להימלט מהנציונאל סוציאליזם ומהשואה, לכן, היא מכירה היטב את ההיסטוריה של השואה: "למעשה, התמונות האלה תמיד בשחור-לבן. אבל כאן התמונות האלה היו בצבע". המשטרה התייחסה למבקרי בית-הכנסת כאל פושעים. הם נאלצו להזדהות מספר פעמים ותיקיהם נבדקו ונלקחו מהם. גם אל מול העיתונות היא הרגישה שלא בנוח: "ממש הרגשתי כמו אובייקט שם", אמרה א'.

המצב החברתי בגרמניה מדאיג אותה מאוד. למרות שפעל באופן עצמאי התוקף לא היה לבדו: "הוא הוכשר, קיבל מוטיבציה, עודד ונתמך על ידי קבוצות "עליונות לבנה" שפעילותן לא רק בארה"ב, אלא גם בגרמניה. אם הקשר הזה לא יילקח ברצינות, המשפט נגד הנאשם יהיה חסר משמעות". לדברי א', לא יכול להיות שקבוצה של אמנים ומדענים תגלה הרבה יותר על תופעת העליונות הלבנה בהקשר של הפיגוע, מאשר שגילתה המשטרה הפדרלית בגרמניה. האתר https://halle.nsu-watch.info/ מציג קשרים חשובים, שהרשויות פשוט מתעלמות מהם.

גם עזרא וקסמן (Ezra Waxman) נסע להאלה במיוחד ליום כיפור: ממש בערב הפשע הוא החל לרשום הערות על התקיפה בבית הכנסת ועל האירועים שהגיעו לאחר מכן, אותם תאר בפירוט בבית המשפט. לדבריו, ההתמקדות בתפילות, בקהילה ובאמונה נתנה לו כוח במהלך רגעי האימה ואי הוודאות בבית הכנסת, אשר הונעו שוב ושוב על ידי שמועות ומידע חסר ולא מספק מצד המשטרה. תחת סירנות המשטרה ורעש המסוקים הם התפללו בבית הכנסת בעוצמה מיוחדת. מאוחר יותר, לדבריו, היה קשה לקלוט ולהבין איך החוויה הדתית החיובית הזו והמציאות הקטלנית שהתרחשה בחוץ התקיימו באותו זמן יחד. "אבל אין ספק, באותו רגע, זה מה שהייתי צריך לעשות" אמר.

ההתקפה אילצה אותו לקחת תפקיד שמעולם לא רצה בו: הצגת זהותו היהודית דרך האנטישמיות שחווה, במקום דרך האלמנטים החיוביים והיצירתיים שיש לתרבות היהודית להציע, הכוללים מבחינתו, מוזיקה יהודית, חוכמת התורה וכן השפה העברית והיידיש. כעת, לאחר המתקפה האנטישמית, הוא שואף להעשיר את חיי התרבות בגרמניה ולחשוף אותה עוד יותר לתרבות היהודית. המסר המרכזי של היהדות, אותו הוא רוצה להפיץ הלאה, הוא קדושת החיים. ממשפחתה של יאנה ל' (.Jana L), שנורתה למוות אף היא במהלך הפיגוע, הוא למד את הביטוי "הנס והפצע של האלה" ורצה להתייחס אליו: אף על פי שזה היה בניגוד מוחלט לסבל ולמוות שנגרם, האירועים הרגישו כמו נס, זאת מפני שמבקרי בית הכנסת שרדו את המתקפה. היום הוא מרגיש יותר מכל את הכאב מהפצע של האלה. הוא נזכר בסבתו בת ה-96, ששרדה את מלחמת העולם השנייה וחוותה סבל רב. מה שלמדה מהסבל ומההתמודדות שלה עם המוות, היה להעריך ולקדש את החיים עצמם.

העד הבא, ריפאת תאקין (Rıfat Tekin) תאר כיצד חווה את ההתקפה על מסעדת הקבב, בה עבד בשעות הצהריים ב-9 באוקטובר: הוא בדיוק הכין את הקבב הראשון של היום כשראה את הנאשם במדים. לאחר הירייה הראשונה, הוא התחבא מתחת לדלפק ואז נמלט מהמסעדה, כאשר הנאשם פנה לקווין ס'. לדבריו, משפחתו והוא עדיין סובלים פסיכולוגית מהתקיפה. לאחיו חשוב להמשיך לנהל את המקום ולא לתת לפיגוע להגביל אותו. אבל ריפאת מסוגל לעזור רק לעיתים רחוקות. הוא לא יכול לשאת יותר את עומס העבודה במסעדה ונאבק בבעיות שינה. כמו כל אזרח גרמני אני רוצה לתמוך במדינה שלי, ענה ריפאת תאקין לשאלתה של השופטת מרטנס    (Mertens) לגבי תוכניותיו העתידיות. הוא הציג משאלה אחת בסוף הצהרתו: הוא מקווה שבית המשפט יגיע לפסק דין הוגן.

אחיו הבכור איסמת תאקין (İsmet Tekin) העיד אחרון ליום זה. ביום הפיגוע הוא עזב את מסעדת הקבב, שכעת בבעלותו, מספר דקות לפני הפיגוע. לאחר שיחה עם אחיו הוא חזר רק כדי לפגוש בתוקף ברחוב. איסמת תאקין תיאר כיצד, באופן מרגש, ניסה לחזור לזירת הפשע רק כדי להיות עם אחיו. אבל הדרך נראתה לו אינסופית ורגליו הרגישו כאילו הן חסרות יכולת תנועה לחלוטין. ליד המסעדה הוא נתקל בתוקף, שהיה מעורב בקרב יריות עם המשטרה. הוא מצא עצמו ​​מטרים ספורים ממנו. תאקין מתח ביקורת חריפה על העובדה שנמנע ממנו להופיע כתובע שותף, עד לזמן קצר לפני המשפט. הוא היה שמח אם לא היה לו שום קשר לעניין. אבל זה לא היה המקרה.

לדבריו, כצופה במשפט הוא ניסה לשמור על קור רוחו, אך כשהיה צריך להקשיב לעדות אביו של קווין ס', הוא כבר לא יכול היה לשאת זאת יותר. לא היו לו יותר מילים, לא משנה באיזו שפה השתמש. לא ניתן לתאר במילים את הכאב של אם או אב שאיבדו את בנם. עבור הנאשם, לעומת זאת, הייתה לו מילה אחת: "פחדן" כך כינה את הנאשם. תאקין מתח ביקורת חריפה גם על העובדה שאירועים דומים, כמו הפיגוע הזה, מתרחשים בגרמניה שוב ושוב. המדינה הייתה במובנים רבים דוגמה לאחרים. כל הבעיות הללו חייבות להפתר יחד, טען. לאחר האירוע, לדבריו, הוא לא רצה להגיש בקשה לאזרחות גרמנית, כפי שהתכוון לעשות לפני כן: "כל עוד יש לי שיער כהה וצבע עור כהה, אין שום הבדל אם אני נושא דרכון גרמני בכיס או לא". בניגוד ובנוסף לדבריו אלו, הדגיש תאקין כמה אנשים נפלאים הוא פגש והביע תודה בשם משפחתו על התמיכה הגדולה והסולידריות שהביעו כלפיו.

כאשר הסנגור וובר (Weber) ניסה להפריע לדבריו של תאקין בטענה השגויה שהוא אפילו לא תובע שותף, עורך דינו אונור אוזטה (Onur Özata) הצהיר בבירור בתשובה, לקול מחיאות כפיים של התובעים השותפים והקהל: "שוב, הסנגור מציג את בורותו בדוחות התיעוד והמשפט. זה מביש שהוא מנסה להפריע לתאקין בשלב זה, בעוד שמרשו מפריע להליכים שוב ושוב ב"אמירת שטויות אנטישמיות וגזעניות".

בתום עדותו, פנה תאקין שוב ישירות לנאשם, אותו כינה "הפחדן": "לא זכית. נכשלת מכל הבחינות. אחי חי ואני חי. וכן, יש עוד יותר סולידריות ואהבה. אין לנו שנאה. לא נלך, לא נוותר, נעמוד איתנים. ואתה יודע מה? בקרוב אני אהיה אבא. יוולד לי ילד בקרוב. אעשה כל מה שאני יכול, כדי להבטיח שהילד שלי יהיה מחויב למדינה הזאת. ושאתה והרשעים תתייבשו. אנחנו לא נשכח את קווין ויאנה. בקוראן יש משפט: "מי שהורג אדם אחד, הורג את כל האנושות" נחיה יחד עם הכאב הזה. אנחנו נעשה את זה ביחד. כטורקים, גרמנים, מוסלמים, נוצרים ויהודים".