נציגי הקורבנות הצליחו לערער את שלוותו של הנאשם

היום השני למשפט נפתח בקריאת מכתבים של קרוביו של סטפן ב' על ידי ההגנה.

היום השני למשפט נפתח בקריאת מכתבים של קרוביו של סטפן ב' על ידי ההגנה. לפיהם, כל בני המשפחה של הנאשם שנקראו להעיד – אביו, אימו ואחותו, יממשו  את זכותם לסרב למתן עדות. השופטת קיבלה את סירובם של העדים. נציגי הקורבנות הנוכחים בבית המשפט שאלו כיצד קיבלה ההגנה את המכתבים הללו, ומדוע המכתבים לא נשלחו ישירות לבית הדין האזורי הגבוה? הם המשיכו בטיעונם, באם ההגנה של סטפן ב' הייתה מייעצת לבני משפחתו, ניתן לראות בכך ניגוד אינטרסים. השערה זו נדחתה על ידי ההגנה.

לאחר מכן הוקרן באולם בית המשפט הוידאו, שהנאשם חלק בשידור חי ומקוון במהלך ביצוע פשעיו לכאורה, הכולל תיעוד של חלקים חיוניים מהפשע. הנאשם גיחך שוב ושוב בזמן שהסרטון הוקרן, מה שמשך את תשומת ליבם של בית המשפט והצופים.

לאחר הפסקה של 45 דקות החלו נציגי התביעה – התובע הפדרלי לוזה (Lohse) והתובע הציבורי הבכיר שמידט (Schmidt) – לחקור את הנאשם. כשנשאל מדוע מטרתו השתנתה מרצח יהודים לרצח מוסלמים במהלך הפיגוע, אמר הנאשם כי כאשר הוא לא הגיע ל"מטרה" (בית הכנסת), הוא הבין שעליו לעבור "לטוב או לרע" ל"סימפטום" (מוסלמים). זו לא הפעם הראשונה באותו יום, ואפילו לא במשך המשפט כולו עד כה, שהנאשם התייחס באופן ברור לאידיאולוגיית הקונספירציה של "ההחלפה הגדולה", הטוענת כי האוכלוסייה האירופית מוחלפת במכוון במוסלמים, בעוד ש"המושכים בחוטים" בתוכנית זו הם לא בהכרח מוסלמים (אלא, לעתים קרובות למדי בהקשר זה, כמו במקרה של סטפן ב', מואשמים בכך "היהודים").

במהלך החקירה אישר הנאשם את כוונתו האנטישמית להרוג את מבקרי בית הכנסת. תקיפת בית הכנסת "לא הייתה טעות", אמר הנאשם, תוך שהוא לא משאיר ספק לגבי חוסר האמפתיה שלו כלפי הקורבנות.

בעקבות תשאול התביעה, נחקר הנאשם על ידי שני סנגוריו. נציגי הקורבנות התנגדו שוב ושוב ובהצלחה לשאלות ההגנה מהסיבה שהן מכוונות או שנשאלו באופן מרומז.

הסנגור, וובר (Weber), ניסה לעקוב אחר קו תשאול לפיו, לא היו לנאשם הוכחות קונקרטיות המעידות כי ישנם אנשים הנוכחים בבית הכנסת בשעת המעשה. הוא ניסה לתמוך בטיעון זה על ידי הסבר, שעל פי הצהרת הנאשם מחקרו האישי (של ב') העלה שבתי כנסת הם לפעמים אנדרטאות או מבנים ריקים מאדם. השופטת התנגדה לקו טיעון זה, מכיוון שהוא לא תאם את דברי הנאשם מהיום הקודם. בעקבות זאת, ביקש הסנגור לקבל תמלול של עדות הנאשם מהיום הקודם, בנושאים הרלוונטיים לנושא המדובר. בקשה זו נדחתה על ידי השופטת והסנאט, מכיוון שהיא לא עמדה בתנאים המוקדמים לבקשה כזו: הטענה לא הייתה תלויה בניסוח הצהרת הנאשם, כי אם במשמעותה בהקשר שבו נאמרה.

בתשובה לשאלה מהשופטת, חשף הנאשם כי הוא לא ציפה להגיע רחוק עם רכב המילוט הפגוע שלו. אחרת, לדברי סטפן ב', הוא היה כנראה נוהג להאלה-נוישטדט בכדי לתקוף מרכז תרבותי איסלמי שנמצא שם.

לבסוף, זכות התשאול ניתנה לנציגי הקורבנות. חלקם התעקשו על גישה מאוד ברורה – להבהיר לנאשם שהם לא יתנו לו או לאידיאולוגיה שלו במה. נציגי קורבנות אחרים ניסו, לעומת זאת, לעמת אותו עם האידיאולוגיה שלו ולהוביל את צורת המחשבה הגזענית שלו לאבסורד תוך כדי התשאול.

במהלך התשאול מצד נציגי הקורבנות, עלה נושא הקשרים שהיו לנאשם באינטרנט. זאת, למרות שהדגיש כי הוא לא מכיר באופן אישי או לחילופין מעולם לא פגש את האנשים איתם היה בקשר ברשת. הוא גם דיווח, שהחליף מידע ב-darknet בפורומי צ‘אט, על ניסויים שערך בביתו בבניית נשק (אך ללא קשר ישיר לפשעו). הוא הסביר שיש חדרים ב-darknet שבהם הוא יכול "לדבר בצורה חופשית יותר". עם זאת, הוא סירב בתוקף לנקוב בשמן של הפלטפורמות ואתרי האינטרנט באמצעותם יצא קשר עם אחרים או השיג מידע, מכיוון שהוא "לא רצה לחרבן על אף אחד" ורצה להגן על "בני עמו".

בדומה ליום המשפט הקודם, גם היום לא החמיץ הנאשם שום הזדמנות להפיץ את האידיאולוגיה האנטישמית, הגזענית והאנטי-פמיניסטית שלו. כמו כן, התבהר מעט יותר, איך האלמנטים השונים הללו בחשיבתו משתלבים זה בזה.

נראה כי לאנטישמיות תפקיד מרכזי בדרך מחשבתו של הנאשם, מאחר שהוא מאשים את היהודים הן בעוינות שלו כלפי לא-לבנים (מכיוון שהם אחראים בעיניו להחלפת האוכלוסייה לכאורה) והן בפמיניזם אותו הוא שונא (אותו הוא מכנה "יהודי").