"זה יכול היה להיות גם בית הכנסת שלנו"

ב-17 בנובמבר 2020, ביום ה-20 למשפט האלה, העיד בנימין שטייניץ (Benjamin Steinitz), העומד בראש האיגוד למחקר ובראש משרד דיווחים ומידע בנוגע לתקריות אנטישמיות (RIAS), כמומחה להשפעות מתקפת האלה על חיי היהודים בגרמניה. בנוסף, פרופסור לייגרף (Leygraf) השלים את הדו"ח הפסיכיאטרי שלו, בו הגיע למסקנה, כי הנאשם מסוגל מבחינה פסיכולוגית להמצא אשם ולשאת את גזר דינו.

בתחילת יום המשפט, דחתה השופטת אורסולה מרטנס (Ursula Mertens) את בקשת ההגנה מיום המשפט ה-19, שעסקה בהשהיית או הפסקת ההליכים, ופסקה שאין בסיס מספק לבקשה זו.

RIAS, משרד דיווחים של החברה האזרחית על תקריות אנטישמיות, השתמש בראיונות שונים כדי לחקור את השפעות התקיפה האנטישמית בהאלה על הקהילות היהודיות בגרמניה. מנכ"ל RIAS, בנימין שטייניץ, הציג את תוצאות המחקר, כמומחה, וסיווג אותן. ראשית, הוא הצהיר כי ההתקפה בהאלה, היא מה שמכונה "פשע עם מסר" (Botschaftstat): החלטת העבריין, לביצוע הפשע, לא הבשילה בחלל ריק חברתית, אלא התבססה על יחסי כוחות חברתיים. במעשיו התכוון העבריין לתרום להפחדת יהודים ובכך לעודד את הדרתם ודחיקתם לשולי החברה. לטענת שטייניץ, פשעים עם מסר מתפקדים אחרת מפעולות פליליות אחרות. גם אם הם הופנו כלפי אנשים אחדים, לדבריו, הם תמיד נוגעים לקולקטיב שתחושת הביטחון והזהות שלו נפגעת. התקיפה בהאלה השפיעה על כך: למשל, רבים מהיהודים שרואיינו, הראו חוסר ביטחון גדול יותר לאחר הפשע מאשר לפניו. המתקפה חיזקה את תחושת האיום על החיים היהודיים ובקהילות יהודיות רבות חשבו: "זה יכול היה לקרות גם בבית הכנסת שלנו". בתקריות אנטישמיות, לאחר המתקפה בהאלה, התייחסו העבריינים לתקיפה בהאלה.

שטייניץ הדגיש, כי עבור היהודים התקיפה לא הייתה לגמרי בלתי צפויה וכי יש בעיה מסיבית של אנטישמיות בגרמניה. לטענתו, הנפגעים מודעים לכך, שההתקפה נועדה להרוג יהודים. על בסיס רשימה שהעיתונאי רונן שטיינקה (Ronen Steinke) ריכז, לטובת ספרו "טרור נגד יהודים", ציין שטייניץ, כי מאז שנת 1945 היו כמעט 30 פיגועים אנטישמיים בגרמניה בלבד, ש-RIAS מסווגת כ"אלימות קיצונית". אלה כללו, מעשים המכוונים להשפיע לרעה על חיי יהודים, כגון: התקפות הצתה, הפצצות ומקרי רצח. הפיגוע היה, אם כן, חלק מסדרת פשעים אנטישמיים חמורים. הוא הוסיף, כי טראומה בין-דורית נגרמה וכן הופעלה מחדש על ידי התקפות אלה.

שטייניץ טען, כי רבים מהנפגעים נמנעים מנסיונות מניעה והוקעה של פשעים אנטישמיים. לעתים קרובות הם חווים, שהדיווחים לא מובילים לתוצאות או שהתלונות על התנהגות בעייתית מצד השוטרים לא נלקחות ברצינות. הדרך בה מתערבות רשויות הביטחון בפעילויות ימין קיצוני, כפי שמוצג באיומים שהציג עורך הדין סדה בשיי-ילדיז (Seda Başay-Yıldız), כחלק מ-"NSU 2.0" למשל, הובילה לירידה באמון במשטרה. לדברי שטייניץ, לעיתים קרובות הנפגעים או המאוימים יכולים להסתמך רק על עצמם בכל הנוגע לצעדים להבטחת אבטחת המתקנים היהודיים: הערכותיהם את הסכנה שלהם, אינן נלקחות ברצינות מספיקה ולעיתים קרובות לא מוצעים לרשותם משאבים כספיים מספיקים.

שטייניץ סיכם את דבריו כעד מומחה באומרו, כי בחודשים האחרונים החלו תהליכים ניכרים של סולידריות מחוץ לאולם בית המשפט, שהיו להם השפעה מעצימה: "תהליכים אלה צריכים להיות הסטנדרט שבו מודדים את ההתמודדות העתידית של החברה עם פשעים עם מסר". ביטויי הסולידריות הרבים מגרמניה וממדינות אחרות, במיוחד מקהילות יהודיות אחרות, תרמו אף הם לכך שהפשע לא תפקד כפשע עם מסר כמתוכנן.

לאחר הפסקת הצהריים השלים הפסיכיאטר והנוירולוג פרופסור נורברט לייגרף (Norbert Leygraf) את חוות דעתו המומחית, שהחל להציג ביום ה-18 להליכים, בה הוא העיד, כי ניתן למצוא את הנאשם אשם מנקודת מבט פסיכיאטרית. ההגנה ביקשה אז, חוות דעת של מומחה בנוגע למיגרנה אפשרית שהייתה לנאשם בעת התקיפה, שכן הנאשם תיאר כי הוא ממש "ראה אדום" כאשר ירה בג'אנה ל' (Jana L). ההגנה דחתה את  פרופסור לייגרף כעד מומחה בעניין זה, בבוקר היום ה-20 לדיון בטענה להטיה ביכולתו להעיד. לייגרף כבר הבהיר, כי אין לו שום ידע בנוגע להפרעה בראייה, שנטענה, וכן התבטא בביקורתיות אודותיה. בית המשפט דחה את עתירה זו, מפני שהיא חסרת בסיס מספק.

פרופסור לייגרף הסביר, כי תיאור הנאשם ש"ראה אדום" אינו מעיד על מיגרנה. הסימפטומים של מיגרנה שונים במידה ניכרת מהמתואר. לייגרף תיאר את העניין:  כ"לא סביר לחלוטין" שסימפטומטולוגיה כל כך לא אופיינית תתחיל עם תחילתו של פשע חמור ואז פשוט תעלם לאחריו. בנוסף, מיגרנה לא תשפיע על יכולתו של אדם להימצא אשם.

הסנגור הנס-דיטר וובר (Hans-Dieter Weber) הגיש בקשה נוספת, לאחר הבקשה שנדחתה, ולפיה הוא דורש שמומחה נוסף יעריך את הפרעת הראייה המתוארת. השופטת מרטנס הודיעה ​​כי החלטה לגבי בקשה זו תתקבל ביום הדיון שלאחר מכן.

אחר הצהריים הגישו כמה מעורכי הדין של התביעה השותפה בקשה לבית המשפט להחליט, במהלך ההליך המשפטי המתנהל כעת, על פיצויים אפשריים בגין כאב וסבל לנפגעים, אותם, יאלץ הנאשם לשלם לתובעים שנפגעו, מבלי שיאלצו להילחם על כך בבית משפט אזרחי. הבקשות התקבלו.

עורכת הדין קריסטין פייטריק (Kristin Pietrzyk), המייצגת שניים מהנפגעים מבית הכנסת בהאלה, ביקשה, בין היתר, כי המומחה לפעילויות ימין קיצוני, מתיאס קוונט (Matthias Quent) מהמכון לדמוקרטיה וחברה אזרחית (IDZ), יישמע כעד מומחה ב-18 בנובמבר. לטענתה, הוא יוכל להסביר כיצד מעשה הנאשם נועד להניע ולעודד חקיינים לבצע מעשים דומים. לדבריה, הצורך לשמוע אותו ניכר, במיוחד לאור העובדה שחוקרי המשטרה, שנשמעו עד כה, לא נתפסו ככשירים לבצע הערכה שכזו. בהצעה אחרת, רצתה פייטריק לציין את ההצהרה האנטישמית הגלויה של הנאשם, בפרוטוקול היום העשירי למשפט. נציגים רבים של התובעים המשותפים תמכו בבקשות אלה.

הצהרות הצדדים האחרים להליך המשפטי וההחלטות על בקשותיה של פייטריק, צפויות להתקבל למחרת הדיון. דיון זה יתקיים ביום רביעי, 18 בנובמבר 2020. אם בקשת ההגנה להוכחות תידחה ולא תבואנה בקשות נוספות להוכחות, ייתכן ששלב הנאומים המסכמים יחל.