נאומים מסכמים של התובעים השותפים

ב-1 בדצמבר 2020, היום ה-22 להליכים במשפט האלה, חלקו תשעה נציגים של התובעים השותפים את טיעוני הסיכום שלהם. רובם הסכימו במידה רבה לטענות הפרקליטות הפדרלית, אך חלקם מתחו ביקורת חריפה על המאמצים הלא מספקים של הפרקליטות, לשפוך אור על כל ניסיונות הרצח שהתרחשו במסגרת הפשע. בעקבות כך, ניצול מהמתקפה, איזמט תאקין (İsmet Tekin), העיד בעצמו.

כריסטיאן אייפלר (Christian Eifler), עורך דינה של אמו של קווין ס' (.Kevin S), שנהרג במהלך המתקפה, ציין בתחילת יום המשפט, כי זו הפעם הראשונה שבה היא נוכחת בדיון בבית המשפט. תוצאות המתקפה והמעמסה הרגשית מהמשפט היו רבות מדי בשבילה עד כה. אייפלר הצהיר, שמתוך התחשבות בלקוחה שלו, הוא החליט לשאת נאום אחרון קצר. בקול רועד ומתרגש הוא פנה ישירות אל הנאשם. לדבריו, הוא "לקח ילד מאם בצורה מגעילה ומעוותת במיוחד". לבסוף ביקש אייפלר מבית המשפט למצות את האפשרויות המשפטיות להכנסת הנאשם "לכלא לכל ימי חייו". עוד אמר, שמילותיו האחרונות של בנה היו : "לא, בבקשה אל תעשה את זה. בבקשה אל. לא. בבקשה, בבקשה לא. לא, בבקשה לא". 

לאחר שעורך הדין אייפלר סיים את נאומו, עלה עורך הדין ארקן גורגולו (Erkan Görgülü) לשאת את דבריו. גורגולו, המייצג את אביו של קווין ס', שמר על נאום הסיכום שלו קצר גם כן, והסכים עם רוב דרישותיו של התובע הכללי הפדרלי (GBA). הוא ביקש מבית המשפט, שהנאשם "לעולם לא ישוחרר". מר גורגולו סבור כי הערכת הוועדה הפדרלית המשותפת לפיה, הפשעים נגד איזמט תאקין ואפטקס איברהים (Aftax Ibrahim) אינם ניסיונות לרצח, אינה נכונה. הנאשם ירה לכיוון תאקין ליד מסעדת הקבב ופגע עם מכוניתו באיברהים בעת שנמלט ופצע אותו. היועץ המשפטי לממשלה לא סיווג בכתב האישום אף אחד מהמעשים הללו כניסיון לרצח ואף אישר את הערכה זו בנאום הסיכום שלו.

עורך הדין אונור אוזאטה (Onur Özata), התובע המשני של האחים איסמט וריפאת (Rıfat) תאקין, הצטרף לביקורתו של גורגולו על כך. לדבריו, הפרקליטות הפדרלית "עשתה הכל כדי להרחיק את לקוחו איזמט תאקין מההליכים", ומתח ביקורת על העובדה, שהם המשיכו לשמור ולהגן על "ההערכה השגויה". הנאשם פעל בכוונה, לפחות במידה מסוימת, ולכן המעשה צריך להיחשב לניסיון רצח. עורך הדין אוזאטה האשים את לשכת היועץ המשפטי לממשלה בכך, שהזניחה את "התפיסות העוינות העומדות בבסיס הפיגוע" ו"נפלה שבויה בתחבולות הנאשם", בכך שביססה את התביעה בעיקר על הצהרותיו ולא על מידע יותר אובייקטיבי, בכדי להבהיר היבטים נוספים של הפשע.

הנאשם אכן ביצע את הפשע בכוחות עצמו, אך הוא "לא מנודה, אלא יצא מחיקנו", אמר  אוזאטה. עוד התייחס אוזאטה להצהרותיו של פוליטיקאי מה-SPD לשעבר, תילו סראזין (Thilo Sarrazin), איש האיגוד המקצועי המשטרתי ריינר וונדט (Rainer Wendt) ופוליטיקאים מה-AfD. יתר על כן, תוצאות עדכניות של המחקר הסמכותני בלייפציג הראו, כי עמדות הימין הקיצוניות עדיין רווחות בקרב האוכלוסייה הגרמנית.

בשם לקוחו, הודה אוזאטה למרכז הנייד לייעוץ לקורבנות ולנפגעים (Mobile Opferberatung), לאיגוד הסטודנטים היהודים (JSUD) ולכל אלה שגילו סולידריות.

לבסוף ציטט אוזאטה את עורך הדין פריץ באואר (Fritz Bauer): "אני מאמין שגרמניה תנשום לרווחה, כמו גם העולם כולו, והמשפחות השכולות של הנופלים מאושוויץ. והאוויר יטהר אם וכאשר המילה אנושית סוף סוף תאמר". אוזאטה מאמין, כי באואר היה מרוצה ממהלך המשפט הזה, "משום שגם משפט זה היה משפט אנושי".

בהצהרה קצרה, תאקין הודה לבית המשפט ואמר כי אם "הפחדן", כפי שכינה תאקין את הנאשם, לא רצה להרוג אותו, הוא לא יודע מדוע הוא סובל מסיוטים וכאבים עצומים.

עורכת הדין אילאיל פרידמן, נציגת התובע השותף אפטקס איברהים, מתחה ביקורת חריפה גם על ה-JCC: בהצהרתה היא סתרה את "ההנחה האבסורדית לחלוטין" לפיה, ההתקפה על איברהים הייתה בסך הכל תאונת דרכים. הנאשם רצה להרוג יהודים, מוסלמים ושחורים, והמעשה נגד לקוחה השחור היה, לטענתה, חלק מהתקיפה. בהערכת עובדות המקרה, ההשוואה עם פסקי דין שונים מהשנים האחרונות, שבהם הורשעו נהגים, שנהגו במהירות מופרזת, ברצח, נראתה כמעט בלתי נמנעת. לדברי פרידמן, לא ניתן להבין מדוע מניחים במקרים כאלה פזיזות כסיבה לרצח – אך במקרה זה של מעשה טרור על ידי מחבל ורוצח גזעני בגלוי, הכוונה להרוג נשללת. "ספק אם היה מעולם אינטרס רציני" לברר אם מעשה זה היה ניסיון לרצח, אמרה פרידמן.

עורכת הדין קריסטין פייטרציק (Kristin Pietrzyk) אמרה בנאום המסכם שלה, כי בניגוד ל-BKA, המומחית קרולין שוורץ (Karolin Schwarz) הצליחה לספק תובנות לגבי פורומים מקוונים ואימג'בורדס אנונימיים ביום ה-19 למשפט, אשר מילאו "תפקיד בולט" עבור הנאשם. עוד הוסיפה, כי אף על פי שלא ניתן היה למצוא קשרים בין הנאשם לקבוצות ימין קיצוני, לא ניתן לדבר על "מבצע יחיד מבודד". גם במהלך הפשע, הנאשם תקשר עם "בני עמו" באמצעות רמזים, אותם לא רצה להסגיר במהלך המשפט, כדי להישאר חלק מ"קבוצת השווים שלו, המלאה בגזענים, אנטישמים ואנטי-פמיניסטים" טענה. הנאשם ביצע את הפשע לבדו, אך לא הקצין את עצמו לבדו. באופן דומה, בני משפחה וחברים לא סתרו אותו, אמרה פייטרציק ונזכרה, באנטישמיות הגלויה במכתב הפרידה שכתבה אמו של הנאשם.

העובדה שקבוצת אנשים, שהושפעו מהפיגוע, לא הופיעה מסיבות שונות באופן אישי בפני בית המשפט, הוזכרה על ידי עו"ד מארק לופשיץ (Mark Lupschitz) בנאום הסיכום שלו. הוא רצה בכל זאת לנסות לתת להם קול בסוף המשפט. בשם לקוחותיו, ציטט לופשיץ את הביטוי "Mir záynen do" ("אנחנו כאן") משיר הפרטיזנים ביידיש "og nit keynmol", שהולחן בגטו וילנה בשנת 1943. "לא נאפשר שאורח החיים שלנו יילקח מאיתנו", אמר עו"ד לופשיץ ו"אנחנו" – התובעים "שהחליטו שלא להופיע, וגם כל אלה שנפגעו מפיגוע הטרור" והאנשים "מחוץ לבית המשפט".

היה זה חלק מתוכניתו של הנאשם להפוך את המשפט נגדו לבמה, אמרה עורכת הדין ד"ר קטי לאנג (Kati Lang) בנאום הסיום שלה. תוכנית זו נמנעה על ידי עדויות חזקות ומרגשות של תובעים רבים. לאנג הדגישה כי ההתקפה לא הייתה רק אנטישמית וגזענית, אלא גם מונעת בצורה בעייתית, וכי הנאשם ירה ביאנה ל' ממניעים של שנאת נשים. היא הזהירה מפני הכללת המהלך המשפטי בנרטיב של "גרמניה הטובה" ואמרה, במקום לטפח נרטיבים הרואיים, למשל, על המערכת המשפטית המחודשת או על דלת בית הכנסת העשויה "אלון גרמני", חשוב יותר לבחון כמה פעמים המדינה נכשלה. המדינה והחברה לא הצליחו והן לא היו מסוגלות, במצבן, להגן על אלה שנפגעו מהתקיפה ובעקבות המתקפה, טענה. עוד הוסיפה כי, דברים רבים היו שגויים ובעייתיים בתהליך ההתמודדות מצידן עם המקרה, בצורה שהייתה ממש הרסנית. רק התובעים השותפים והמומחים האירו את ההקשר החברתי הכללי של הפשע במהלך המשפט.

עורך הדין גריט אונקן (Gerrit Onken) התייחס לקו הטרור הימני המסורתי, בו נקשרה גם המתקפה של האלה. השנאה הגזענית, כפי שהיא נהוגה בחלקים רבים של החברה, מגיעה לידי ביטוי במעשים. המעשה והעבריין הראו "מה קורה כשמישהו יוצא להגן על הרוב הלבן כחברה", אמר. בסוף הנאום המסכם שלו ציטט, עורך הדין אונקן, את דברי התובעת המשותפת מולי ש' (Mollie S) שהופנו כלפי הנאשם: "אתה לא תגרום לי לייסורים נוספים. זה מסתיים כאן ועכשיו". אונקן השתחווה לפני התובעים השותפים שנכחו.

עורכת הדין אנטוניה פון דר בארנס (Antonia von der Behrens) קראה את מילות הסיום של ניצול מבית הכנסת, שלא רצה לקרוא בעצמו: "יש לשבור את השתיקה על אנטישמיות וקיצוניות ימנית", זו בעיקר האחריות של חברת הרוב. על פי ההצהרה שקראה עורכת הדין פון דר בארנס, התובע השותף ג'רמי בורוביץ (Jeremy Borovitz), חובש כיפה כמעט בכל מקום מאז הפיגוע והוא מתמודד עם אנטישמיות מספר פעמים רב בחודש. העובדה שמישהו נחלץ לעזרתו רק פעם אחת, לא הותירה בו "שום שקט". לעיתים קרובות יש לו תחושה שעוברי אורח "לא רוצים לתפוס דברים כאלה". לדבריו, "אדם אחד לפחות" אשם בתהליך זה, אך החברה כולה אחראית. "כל יום, כל דקה אנחנו צריכים להרים את הקול. בכל פעם שאנחנו רואים משהו, אנחנו צריכים לעשות משהו כדי למנוע מהאלה נוסף להתרחש", אמר בורוביץ.

פון דר בארנס עסקה בפירוט בהתנהגות המשטרה כלפי הנפגעים בנאומה. במהלך המשפט הצהירו ניצולים הצהרות רבות, חלקן קשות, ומתחו ביקורת על פעולות המשטרה ורשויות המדינה. פון דר בארנס ציינה כי אף אחת מהתקריות שתוארו "לא תועדה בשום צורה כרשומה".

עורכת הדין קיבלה גם היא את שהציג היועץ המשפטי לממשלה וסיימה את נאומה בציטוט של הלקוחה שלה רבקה בלדי (Rebecca Blady): "הנאשם לעולם לא יצליח. […] אני ההוכחה החיה של זה. אנשים כמוהו לעולם לא יצליחו". היא הצהירה, כי היא לא תפסיק את עבודתה בקהילה היהודית בגרמניה.

לאחר דברי סיום פרטניים של התובעים השותפים, קמו הצופים והתובעים השותפים כאות הכרה. לאחר הנאום האחרון ליום המשפט, הנאשם ניסה להתגרות בנוכחים בכך שגם הוא קם, מחייך.

המשפט יימשך ב-2 בדצמבר. נאומי סיום נוספים נקבעו לתאריך 8 בדצמבר. פסק הדין צפוי לפני סוף השנה.