ההגנה טוענת: המתקפה על בית הכנסת לא הייתה נסיון רצח

ב-9 בדצמבר 2020, היום ה-25 למשפט האלה, צוות הגנת הנאשם נשאו את נאום הסיום שלהם. בעקבות הצהרות אנטישמיות ופליליות בנאום הסיום של הנאשם, דרשה השופטת הראשית להפסיק את דבריו לאחר מספר דקות.

הנס-דיטר וובר (Hans-Dieter Weber), אחד משני סנגוריו של הנאשם, אמר, כי מרשו תמיד היה מנומס כלפיו. הוא ציין, שבתחילת ההליכים הוא לא היה מווסת את לקוחו בשום צורה שהיא, בכדי שיהיה מסוגל להעריך את מידת האשמה שלו. כבר בשלבים מוקדמים יותר במשפט, השופטת הראשית אורסולה מרטנס (Ursula Mertens) הפסיקה את הנאשם בעת שדיבר או איימה להדיר אותו מהמשפט, שכן הוא ניסה שוב ושוב להתגרות בנוכחים, עם הצהרותיו האנטישמיות והגזעניות.

עורך הדין וובר הביע את צערו בפני המשפחות השכולות והנפגעים. הצהרותיו של אביו של קווין ס' (Kevin S) נגעו בו מאוד, אמר וובר. עוד אמר כי הוא "מאחל מקרב לב שהוא יצליח לסלוח לנאשם ולמצוא שלווה פנימית".

הרצח של יאנה ל' (Jana L) וקווין ס', לדבריו, "אינו מצריך התייחסות נוספת" – שכן העבירה עומדת בקריטריונים למציאת הנאשם אשם בה, על פי וובר. כמו כן, הפצת הסרטון של התקיפה ממלאת את הקריטריונים הנחוצים, כדי לכנותה – פרובוקציה ציבורית. בזמן השידור חי, הנאשם הכחיש את השואה בין יתר מעשיו. וובר הודה בהאשמות נוספות, אך עם זאת, הכחיש כי הנאשם אשם בניסיון הרצח של מנדי ר' (Mandy R), קונרד ר' (Conrad R), ריפת תאקין (Rıfat Tekin), איסמט תאקין (İsmet Tekin), אפטקס איברהים (Aftax Ibrahim), ג'נס זי' (Jens Z), דגמר מ' (Dagmar M) ושני שוטרים, כפי שהפצירו נציגי התובעים המשותפים ובמקרים מסוימים היועץ המשפטי לממשלה.

למרות שהנאשם לא הכחיש בשום עת, שהוא רוצה להיכנס לבית הכנסת כדי להרוג יהודים, ההתקפה על בית הכנסת, לטענת וובר, לא עומדת בקריטריונים הנחוצים, בכדי לסווג אותה כניסיון רצח. השימוש בכלי נשק על הדלת והשלכת מטעני חבלה כ"ניסיון מיידי לבצע את הפשע", לא מספקים במקרה הזה, לדעתו, שכן בפועל הנאשם נמנע מרצונו מתכניתו.

הפרעת האישיות המורכבת של הנאשם, המוזכרת בדו"ח הפסיכיאטרי, מצביעה על אשם מופחת, אמר וובר. חייו של מרשו התאפיינו בבידוד וחוסר יכולת לבנות מערכות יחסים עם אנשים אחרים. לאחר לימודים כושלים ומחלה, הנאשם נכנע לבסוף והסתפק בחיים עם אמו. היא לא עוררה בו "בשום פנים ואופן דחף להתנהגות ימנית קיצונית", אמר וובר. אל מול דבריו אלה של וובר, עומדת הראיה (שהוצגה במהלך המשפט) מכתב התאבדות, שהותירה אחרי הפיגוע, אימו של הנאשם, שהייתה מורה לאתיקה, ובו תוכן אנטישמי.

ב-Darknet, הנאשם מצא אנשים דומים, אמר וובר. הוא רצה להוכיח את עצמו בפני קהילה זו ופעל "מתוך אשליה ותשוקה להכרה" ובשל בידודו, הנאשם "נסחף לקיצוניות ימנית", הוסיף.

תומאס רוטקובסקי (Thomas Rutkowski), סנגורו השני של הנאשם, הסכים עם דבריו של וובר.

בתום המשפט ניתנה זכות הדיבור לנאשם בפעם האחרונה. במהלך נאומו הוא חזר על נרטיבים אנטישמיים וגזעניים. לאחר שלוש דקות בלבד הפסיקה אותו השופטת הראשית, מכיוון ששוב הכחיש את השואה, מה שהוביל להתערבויות של צופים ונציגי התובעים המשותפים. עורך הדין אלכסנדר הופמן (Alexander Hoffmann) ביקש, לרשום את ההצהרות שהנאשם העלה בפרוטוקול, שכן מדובר במעשה פלילי בפני עצמו. לאחר הפרעה קצרה, נתנה השופטת המכהנת לנאשם שוב את הזכות לסיים את דבריו, עליה הוא ויתר.

בתחילת הדיון הזהירה השופטת הראשית את התובעים השותפים, מאחר שאלו הופיעו רק חצי שעה לפני תחילת הדיון ומשום כך נציגי העיתונות נאלצו להמתין בחוץ בקור. היא הסבירה, שאם יקרה מקרה כזה שוב ביום פסק הדין, תינתן לעיתונות הזכות להיכנס לפניהם לאולם. פסק הדין יוכרז במועד ב-21 בדצמבר. השופטת הראשית אמרה בסופו של היום: "לא נחכה לאף אחד".

המשפט צפוי להסתיים ב-21 בדצמבר.