יום ראשון למשפט: אמירות ימניות קיצוניות בבית המשפט
ביום שלישי, 21 ביולי 2020, אורסולה מרטנס (Ursula Mertens), שופטת בית הדין האזורי הגבוה בנאומבורג, פתחה את הדיון המרכזי נגד החשוד בניסיון לבצע פיגוע המוני בעיר האלה שבגרמניה, באיחור של כמעט שעתיים. בשל הצורך באמצעי אבטחה מוגברים וחלל גדול היכול להכיל את מספר המשתתפים והצופים במשפט, הוא התקיים בבניין בית הדין המחוזי בעיר מגדבורג.
התובע הפדרלי קאי לוזה (Kai Lohse), קרא את כתב האישום המייחס לסטפן ב' 13 עבירות עצמאיות מבחינה משפטית. מלבד 52 ניסיונות הרצח של הנוכחים בבית הכנסת בזמן התקרית ומקרים רבים של התעללות גופנית, הוא מואשם, בין היתר, ברצח של שני אנשים – הקורבנות, ג'אנה ל‘ (.Jana L) וקווין (.Kevin S). בנוסף, הוא מואשם כי פעל ממניעים נציונל-סוציאליסטיים ובאופן שעלול להפריע לשלום הציבור (הכחשת שואה). כמו כן, הוא מואשם בניסיון לרצח באמצעים המסוכנים לציבור תוך כדי נסיון לאפשר פשע נוסף, וכן באיום לרצח.
על פי הפרקליטות הפדרלית, הנאשם פנה לבית הכנסת ב-9 באוקטובר 2019, מעט לפני הצהריים, כשהוא חמוש בשמונה כלי נשק ומספר רב של מטעני נפץ, "כדי לבצע ניסיון התנקשות במבקרי בית הכנסת" – מתוך כוונה "להרוג כמה שיותר אנשים". לטענת לוזה, הוא פעל מתוך "נטייה אנטישמית, גזענית ובלתי אנושית".
ב“השראת“ ניסיון ההתנקשות בכריסטצ'רץ', ניו-זילנד, הוא תכנן את הפיגוע חודשים מראש ובנה כלי נשק וחומרי נפץ בעצמו. הוא צילם את הפיגוע בשתי מצלמות ופרסם קישור לצפייה בשידור חי ומקוון זמן קצר לפני ניסיון הפיגוע, וכן פרסם קישורים לשלושה מסמכים שכתב בעצמו לכאורה. משרד התובע הפדרלי הציבורי התייחס לגרסה האנגלית של אחד המסמכים, שהכילה קריאה להרוג את כל היהודים. כמו כן טען המשרד כי הנאשם רצה לעודד אחרים לחקות את מעשיו ולחזור עליהם. בתחילת השידור החי, הנאשם הכחיש את השואה ותיאר את היהודים כחולדות וכשורשן של בעיות שונות. הנאשם הניח, לכאורה, שבשל יום הכיפורים, יהיו בבית הכנסת אנשים רבים במיוחד, שבהם התכוון לכאורה לטבוח.
לאחר קריאת כתב האישום החל הנאשם במסירת עדותו. הוא נמנע משאלות אישיות, למשל, על ההיסטוריה המשפחתית שלו או שענה עליהן בקצרה. כדי להצדיק את תשובותיו החטופות, הוא טען, ששאלות כאלה מסתירות מאוחריהן את הכוונה למנוע מעשים, כמו המעשים שהוא ביצע, מלהתרחש בעתיד, ותמיכה בכוונות שכאלה אינה בין האינטרסים שלו.
בנוכחות ניצולים רבים מניסיון ההתנקשות, הציג הנאשם בפתיחות את השקפת עולמו הימנית קיצונית. הוא אמר כי בשנת 2015 הוא החליט שלא לעשות דבר נוסף למען החברה, מכיוון שזו לא עשתה דבר למענו ואף החליפה אותו "במוסלמים וב-כ***". השופטת הראשית הזהירה את הנאשם בתגובה לאמירותיו והבהירה כי היא לא רוצה לשמוע הצהרות לא אנושיות שכאלה באולם. בנוסף, איימה על הנאשם בהרחקתו מבית המשפט, אם ימשיך בהתנהגות דומה.
לא עבר זמן רב והנאשם הציג בפתיחות את השקפת עולמו האנטישמית: "היהודים הם האחראים להשמדת העם של העם הלבן", טען ב', בהתייחסו לאידיאולוגיית הקונספירציה של "ההחלפה הגדולה" (תיאוריית ההחלפה), הנפוצה בימין החדש בגרמניה. בנוסף טען הנאשם כי בחר בכוונה ביום כיפור, היום הקדוש ליהודים. בדמיונו האנטישמי של הנאשם, היהודים מתפללים ביום זה "שלא יצטרכו לעמוד בחוזים גם בשנה הבאה".
בנוסף, התבררה חשיבותו של ”המשחוק“ (Gamification) בהקשר של טרור ימני: ב' הצהיר כי ירה בעוברת האורח ג'אנה ל‘, בין ביתר, בכדי להימנע מ"להביך" את עצמו מול הקהל הצופה בו באופן מקוון ובשידור חי. בהצהרתו התייחס הנאשם גם לניסיון ההתנקשות בכריסטצ'רץ', שעורר בו השראה. בהמשך אמר הנאשם, ”כי לשידור [החי] הייתה חשיבות רבה יותר מן הפעולה עצמה".
באופן כללי, הנאשם התאפיין בצורך מוגבר להציג את עצמו בצורה מאוד מסוימת. בגאווה מסר שוב ושוב פרטים על מספרם, סוגם של חומרי הנפץ ואופיים של כלי הנשק שבנה בעצמו, ואף הסביר מדוע לא היה להם את האפקט הקטלני אליו התכוון. הוא לא גילה חרטה על מעשיו, מלבד הצהרתו כי הוא מתחרט על תקיפת מי שלהגדרתו נפגע כ-"כוזב" – כלומר, אנשים לבנים. הנאשם הודה מספר פעמים ובגלוי בכוונתו האנטישמית והגזענית להרוג את מבקרי בית הכנסת ומבקרי מסעדת הקבב. עוד ציין ב‘, כי התחבט אם להרוג אדם שחור הנקרה בדרכו, בעודו יושב ברכבו ומנסה לברוח, אך החליט לוותר על כך, כדי להימנע מלסכן את עצמו.
ראוי לציין, כי במספר הערות, גילתה השופטת הראשית חוסר הבנה ניכר באופני המחשבה האנטישמית. לדוגמא, בפנייתה לנאשם באומרה, כי חבל שהוא לא ביקר בבית הכנסת ביום פתוח. הצהרתה מניחה, כי ניתן לעמת את האנטישמיות ולהתקילה דרך חוויות ”חיוביות“. משתמע מדבריה שחוויות ”חיוביות“ כאלה, יכולות אולי להשפיע על דעותיו האנטישמיות של אדם כזה או אחר ולהטיל ספק בנטייתו הרצחנית. הערת השופטת נראית צינית בהקשר לאמירתו הקודמת של הנאשם, בה הצהיר כי היה מבצע את המעשה אחרת – ובכך אולי ב"הצלחה" – לו היה יודע מראש על הבנייה בבית הכנסת.