"די, זה מספיק!"

ביום ה-24 למשפט האלה, שנערך ב-8 בדצמבר 2020, מסרו שמונה תובעים שותפים את הצהרות הסיכום שלהם כנגד התוקף מהאלה. עשרת נציגי התובעים השותפים נשאו גם הם את נאומי הסיום שלהם. הצהרותיהם ותביעותיהם של התובעים השותפים במשפט האלה הסתיימו אפוא.

הצהרות הסיום של התובעים השותפים התמקדו בסולידריות: כל שמונת קורבנות הפיגוע, שהצהירו או קראו הצהרות ביום ה-24 למשפט, הדגישו את הזדהותם עם הקורבנות האחרים ואת אהדתם לקרובי הנרצחים. כמה תובעים שותפים מתחו ביקורת על העובדה, שהמעשים שבוצעו נגד אפטקס איברהים (Aftax Ibrahim) ואיסמט תאקין (İsmet Tekin) עדיין לא הוכרו על ידי התובע הפדרלי הכללי (GBA), כניסיונות רצח עם מניעים גזעניים. איברהים נפגע ממכוניתו של הנאשם בהאלה, ובמקרה של תאקין, הנאשם ירה לכיוונו במהלך חילופי האש שלו עם המשטרה. ביחס לשני המעשים, הצהיר התובע הפדרלי שהם לא יופיעו כרצח מכוון באישומים ונימק זאת גם בנאום המסכם שלו.

טליה פלדמן (Talya Feldman) דיווחה בהצהרתה, ביום שלישי בבוקר, כי היא עצמה החליטה להשתתף בהליך כתובעת שותפה כאשר התברר לה, כי התובע הפדרלי לא רואה את ההתקפה על בית הכנסת כניסיון טבח. לדבריה, למרות שההערכה הזו של ה GBA לגבי בית הכנסת השתנתה, זה מרתיח אותה שאברהים ותאקין נמצאים במצב דומה כיום, וכי ההתקפות שבוצעו נגדם עדיין אינן מוכרות כניסיונות רצח גזעניים. פלדמן התנגדה להערכת התקיפה כמעשה של מבצע מבצע בודד. לדבריה, הנאשם אולי פעל לבדו ביום ההתקפה, אך היה זה ולו רק סימפטום של אידיאולוגיית העליונות הלבנה שמסתננת לחברה שלנו. העובדה שה-BKA הכחישו את ההקשר הזה של הפשע וכי החוקרים אמרו במשפט, כי אין זה מתפקידם לנתח את הקשרים של התקיפה ל"צורות אחרות של הקצנה המתקיימות באופן מקוון ולא מקוון" עוררה את חמתה. היא פנתה לעיתונות והתריעה בפניהם, שלא להפוך את עצמם לשותפיו של הנאשם ולצטט אותו או אפילו להזכיר את שמו, גם כשיגיד את דבריו האחרונים ביום המשפט הקרוב. אחרת, הם מצטרפים כשותפים למעגל האינסופי של אכזריות שיש לשבור, "די, זה מספיק!" מחתה.

בהצהרתה של התובעת השותפה ג'סיקה ו' (.Jessica W), שקרא עורך דינה אלכסנדר הופמן (Alexander Hoffmann), הביעה התובעת את אכזבתה הגדולה מהמשפט: העובדה כי ה-GBA, חלק מהמייצגים את התביעה השותפה ומעל לכל אנשי ה-BKA לא רצו להתייחס לאידיאולוגיה של הנאשם, נראה לה "מתנשא, נאיבי וקצר ראייה עד כאב". כמה תובעים שותפים וצוות הפרויקט "טרור עליון לבן עולמי: האלה"

 (Global White Supremacist Terror: Halle) עשו עבודה טובה יותר מחוקרי המשטרה ובהתנדבות, טענה. ההתמודדות עם אחת המתקפות האנטישמיות הקשות ביותר הופקדה בידי טירונים חסרי ניסיון, הוסיפה. המשפט היה יכול לשמש כהזדמנות, אמרה ו', "דווקא לא על מנת לצמצם את הטרור הימני הקיצוני לאירוע יחיד, אלא, להודות לשם שינוי, כי שורשיו מגיעים הרבה מעבר לאינדיבידואל הזה בלבד, לאולם המשפט הזה בלבד, או למדינה הזו בלבד". אך ההזדמנות זו, לדבריה, התפספסה.

גם התובעת השותפה כריסטינה פייסט (Christina Feist) ביקרה בהצהרתה את חקירות המשטרה: התרומה העיקרית להבנת הרקע של הפשע במהלך המשפט, הגיעה דווקא מכיוונם של התובעים השותפים והמומחים, כמו קרולין שוורץ (Karolin Schwarz), בנימין שטייניץ (Benjamin Steinitz) ומתיאס קוונט (Matthias Quent), ולא מצד השוטרים. רק בזכותם נותחו בבירור הרקע וההקשרים של הפשע וכן הודגשו מניעים כמו אנטישמיות, גזענות ושנאת נשים. המילה האחרונה במשפט, לטענת פייסט, הייתה תמיד בידי השופטת המכהנת מרטנס (Mertens), ופייסט, כמו כמה מנציגי התובעים, הודתה על התנהלותה המקצועית במהלך המשפט. עם זאת, מחוץ לאולם בית המשפט, לכל האנשים יש את המילה האחרונה, אמרה. עוד הוסיפה, כי חשוב ללמוד לקחים מן המשפט ולעמוד מאחוריהם. במשך כל חייה היא תזכור את יאנה (Jana) וקווין (Kevin), אמרה פייסט, ובשבילה העובדה שהיא זוכרת, אומרת ששתיקה אינה אפשרות.

התובעת השותפה נעמי הנקל-גומבל (Naomi Henkel-Gümbel) התחילה את דבריה במילים: "יש משמעות מעבר לאבסורד", מאת הרב אברהם יהושע השל (1907-1972). לדבריה, ספירלת האבסורד הטבועה בהתקפה המשיכה להסתובב ללא הפסקה מאז ה-9 באוקטובר 2019, והעלתה שאלות רבות שהיא המשיכה לשאול את עצמה: "איך התקיפה יכלה לקרות? איך יכול להיות בכלל ספק שאני קורבן להתקפה? [ …] כיצד אוכל להמשיך? […] האם אוכל לקרוא למקום הזה הבית שלי?". היא מתחה ביקורת על העובדה, שאפטקס איברהים ואיסמט תאקין עדיין נמצאים במצב של לימבו, למרות כל הראיות, וכי אמירות גזעניות נאמרו בנדון שוב ושוב על ידי הנאשם במהלך המשפט. עם זאת, רבים התחזקו מהמשפט: "מה שצמח מכל הסבל של אותו יום היה סולידריות", אמרה הנקל-גומבל. תובעים שותפים רבים הקשיבו זה לזה ועמדו יחד, והוסיפה כי תהליך זה לא הסתיים בשימוע הראשי. כל מילה, כל מעשה של כל אדם יכול להיחשב כהפיכת הרע למשהו טוב, ולכן חשוב להמשיך להילחם למען חברה פתוחה וצודקת, אמרה.

אנסטסיה פלטוכינה (Anastassia Pletoukhina), ששרדה את הפיגוע בבית הכנסת, סיפרה בהצהרתה שהדרך בה היא מתמודדת עם מה שקרה באותו היום, השתנתה במהלך הימים והחודשים שחלפו לאחר המתקפה. בתור מדענית חברתית ופדגוגית חברתית היא שואלת היום: "ועכשיו? מה אנחנו עושים עם זה?" לדבריה, לא רק ההרשעה של הנאשם חשובה לה, אלא גם ההשלכות שיגזרו מהפיגוע. היא התייחסה גם לשאלה "האם את/ה רוצה להישאר בגרמניה לאחר הפיגוע?", שהשופטת הראשית שאלה את הניצולים היהודים במספר מקרים. היא עצמה השיבה שכן, אך הציבה תנאים מחייבים, הנובעים מעצם התקיפה וחלים על כל הפרטים בחברה: הקשבה, התייחסות ברצינות האחת לשני, הודאה בטעויות, פעולה ברוח הדמוקרטיה ואי-פחד מחמלה. 

את דבריו של קונרד ר' (Conrad R), שלא נכח במשפט בגלל ההשלכות הפסיכולוגיות של הפיגוע מהן הוא סובל, הקריא עורך דינו סבסטיאן שרמר (Sebastian Scharmer): ר' פנה ישירות לנאשם והזכיר לו, כי המעשה הבלתי הגיוני שביצע, גרם לו עצמו (לנאשם) להיות מודר מהחברה: "אנחנו מתאבלים יחד על קורבנות האידיאולוגיה שלך, אבל אנחנו לא מורידים את עצמנו לרמה שלך. אנו מעניקים לך את הזכויות שאתה רוצה לשלול מאחרים. יש לך את הזכות לחיות. פשוט לא בינינו יותר". ר' אמר כי ההליכים עזרו להבין אילו אידיאלים רצויים בחברה שלנו. הוא הודה לכל אלה שנתנו את זמנם וכוחם לנפגעים.

יונה ב' (Iona B), ששרדה את הפיגוע בבית הכנסת, נשאה דברי סיום ספונטניים: העולם, כפי שתואר, בסביבתו של הנאשם והגזענות היומיומית בכפר, נשמעה לה מוכרת. ב' הצביעה על האחריות אותה נושא כל אדם בחיים החברתיים. לעיתים היא תוהה, האם היא אולי כבר מכירה את המתנקש הבא, האם גם היא שתקה לעתים קרובות מדי בחברת טינה גזענית? למען הנאשם היא מקווה, שיום אחד הוא ישנה את דרכיו השגויות ויבין את העוול שגרם.

מקס פריבורוצקי (Max Privorozki), יו"ר הקהילה היהודית בהאלה, הדגיש את האחריות הגדולה של משפחתו של הנאשם. לטענתו, לא האינטרנט או האירועים הפוליטיים בשנת 2015 היו האחראים הבלעדיים להקצנת הנאשם, אלא סביבתו הקרובה ביותר. לדברי פריבורוצקי, על ה-GBA לבחון מחדש האם יש כאן עילה להאשמה משפטית. פריבורוצקי אמר, שהוא מאמין שהנשמות של יאנה ל' וקווין ס' יזרחו מהשמיים עבור אלה שחוגגים את חג החנוכה בעוד יומיים. כל אחד רשאי לבחור את אמונתו, אמר והוסיף: "בחרנו באור, הנאשם בחר בחושך. אז הוא יצטרך לחיות בחושך גם בהמשך חייו".

בתחילת הצהרת הסיום אמר עורך הדין אלכסנדר הופמן, כי אנשים היו רוצים לבטל את המשמעויות היוצאות מההתקפה כ"מעשה מטורף של מטורף", כהשתוללות או כמעשה של "אידיוט הכפר". זאת, על מנת שלא יצטרכו להטיל ספק באורח חייהם שלהם, ובכך לקו כמה ניסוחים, שנציגים אחרים של התובעים המשותפים, מצאו לצורך המעשה. סיווגים אלה לא היו מדויקים, לדבריו. על מנת לגלות כיצד ניתן לנטרל באופן אישי וחברתי את התפשטות האידיאולוגיות של התוקף, אמר הופמן, יש לנתח אותן בצורה מבוססת. הנאשם ראה בשנאה הנרחבת של הימין, כלגיטימציה וכן כצו לנקוט בפעולה. "פסק דין הוא פסק דין," אמר הופמן, "לא יותר ולא פחות" והוסיף, כי באידיאולוגיה יש להילחם מחוץ לאולם בית המשפט.

גם עורך הדין שרמר (Scharmer) מתח ביקורת על הטריוויאליזציה של הפיגוע כמעשה של מבצע בודד מטורף.  אולי העבריין פעל לבדו ביום ההתקפה, אך הוא היה חלק מקבוצה לא מבוטלת בה גזענות, אנטישמיות ושנאת נשים נחשבו כמקובלים: ההתקפה הייתה חלק מסדרה ארוכה של פשעים ורציחות מצד הימין, טען.
עורך הדין שרמר פנה לבית המשפט בדחיפות, בבקשה לציין בבירור את הרקע ואת ההשלכות של הפשע בפסק הדין, וגם לתת לקורבנות פנים ולא לתאר אותם כ"חפצים מתחלפים מנקודת מבטו של העבריין", כפי שקרה בפסק הדין בתום משפט ה-NSU במינכן.

בנאום סיום מפורט העריך עורך הדין דויד הרמן (David Herrmann), המייצג את אביו ששרד את הפיגוע במסעדת הקבב, בזה אחר זה את הפשעים החמורים הרבים, שהנאשם ביצע מתוך "זלזול באנושות ומתוך מאניה גזעית" ב"ארץ מבצעי השואה". הוא הביע את אהדתו לקורבנות הפיגוע הרבים. עורך הדין הרמן הבהיר גם כן, כי מבחינתו המעשים נגד אפטקס איברהים, איסמט וריפאת (Rıfat) תאקין וקונרד ר' (Conrad R) היו ניסיון לרצח. לדבריו, דבריו הקצרים של התובע הפדרלי אודות הפשע נגד אפטקס איברהים גרמו לו לכעוס במיוחד.

עורך הדין בלאסיג-וונדרלין (Blasig-Vonderlin) התייחס אף הוא לשורשים החברתיים של רעיונותיו של הנאשם. זה מפחיד לחשוב על הפופולריות של PEGIDA או של תנועת ה-Querdenken למשל, כולם יודעים אילו רעיונות מפיצים שם, טען. עוד הוסיף, תנועות ימין קיצוני הן הבסיס למעשים כמו אלה של הנאשם. בלאסיג-וונדרלין פנה לכל הנוכחים וקרא: "אל תסיטו מבטכם!", "המעשה הזה נוגע לכולנו!".

ביקורת חריפה כלפי כמה מהתובעים השותפים ונציגיהם נשמעה על ידי עורך הדין יאן זיבנהונר (Jan Siebenhüner). הוא היה מוטרד במיוחד מהביקורת שהשמיעו אלה כנגד זרועות הביצוע. בהחלט נעשו טעויות בהתמודדות עם הקורבנות, אך עם זאת, ניתן להסביר זאת בשל המצב החריג אליו נקלעו כוחות החירום, אמר זיבנהונר. זיבנהונר הגן גם על אופן הטיפול בקורבנות היהודים, טיפול שלעתים קרובות זכה לביקורת כלא רגיש דיו, וכן על היעדר ההבנה של המאפיינים המיוחדים של יום כיפור: חוסר רגישות זה לא היה קשור לאנטישמיות, אלא לדרישה מהמשטרה להיות נייטרליים בשל האתאיזם הנרחב במזרח. הצורה בה, חלק מהתובעים השותפים ונציגיהם, מתחו ביקורת על המשטרה רק גרמה לנזק, אמר זיבנהונר.

עורך הדין טוביאס בוהמקה (Tobias Böhmke) גם בחר למתוח ביקורת על כך, שהצהרותיו הפוליטיות של הנאשם נתקלו בתגובות של כמה מנציגי התובעים השותפים, שכללו גם כן את דעם הפוליטית הפרטית, אשר גם לה, לטענתו, אין מקום באולם בית המשפט.

ביום רביעי, 9 בדצמבר 2020 יימשך המשפט, ההגנה תציג את טיעוני הסיכום שלה ולנאשם תינתן הזכות לדברים מסכמים משלו. פסק הדין במשפט האלה מתוכנן לשעה 11:00 בבוקר, ב-21 בדצמבר 2020.